רוז קליניק בע"מ נ' ישראל ואח'

החלטה

הרקע וטענות הצדדים:

1.המבקשת הינה קליניקה המספקת מגוון טיפולים בתחום האסתטיקה, ספא וכד'. המשיבות רכשו קופון מאתר "גרופון" לביצוע טיפולי לייזר אצל המבקשת. לטענת המשיבות, לאחר שעברו מספר טיפולים החלה המבקשת להתנער מחובתה להעניק להן טיפולים בגין הקופון שרכשו, תוך שהיא מערימה על המשיבות קשיים בקביעת תורים לטיפול, בטענה כי הרכישה בוצעה מול האתר ולא ישירות ממנה. המשיבות תבעו מן המבקשת בבית המשפט לתביעות קטנות, החזר בגין ערכם המלא של הקופונים שרכשו, הוצאות דלק ועוגמת נפש.

המבקשת טענה בכתב הגנתה כי התחייבה לספק את השירות אשר הוצע בשובר בכפוף לתנאי השובר ותנאי השימוש באתר, וכי בתנאי השימוש באתר צוין מפורשות שמימוש השובר ייעשה בתיאום מראש ועל בסיס מקום פנוי. עוד נטען, כי המשיבות העמידו דרישות שונות למבקשת ובכלל זה קביעת תור לכולן יחד למרות שהשובר הוא אישי; קביעת טיפולים בשעות הערב, למרות שניצול השובר הינו על בסיס מקום פנוי; ומימוש שני שוברים על ידי אחת המשיבות. לטענת המבקשת, היא עשתה כמיטב יכולתה על מנת לעמוד בדרישותיהן של המשיבות. כך תואמו למשיבות 5 מועדי טיפול יחד, ולפנים משורת הדין הותר למשיבה 4 לנצל שני שוברים, אף על פי שבתנאי השובר צוין כי כל אדם יכול לממש שובר אחד. עוד טענה המבקשת, כי התנהגות המשיבות לא הייתה הולמת והפריע להתנהלותה של הקליניקה. נוכח האמור ולאחר שראתה כי המשיבות אינן מכבדות את תנאי השוברים ומסבות נזקים למקום, החליטה המבקשת להפסיק את מתן הטיפולים והציעה להחזיר להן את שוויו של החלק היחסי שנותר בשובר. משסרבו הפנתה אותן המבקשת לחברת "גרופר" ממנה רכשו את השובר.

2.בדיון שהתקיים ביום 3.1.2013 לא התייצבה המבקשת, למרות שהוזמנה כדין. בית המשפט קיבל באופן חלקי את טענת המשיבות, וקבע כי המבקשת לא עמדה בתנאי ההסכם המשולש בינה לבין חברת גרופר ולבין המשיבות. בית המשפט קיבל אף את טענת המשיבות כי קבלת טיפול חלקי אינו מעניק את התוצאה הרצויה וכי נגרם למשיבות אובדן זמן ודלק, ומכאן קבע כי המבקשת תשלם לכל אחת מן המשיבות 1,700 ₪ ו- 200 ₪ הוצאות משפט.

ביום. 13.1.13 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין, אך זו נדחתה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

3.המבקשת טענה בבקשתה כי יש מקום לבטל את פסק הדין שכן לא התייצבה לדיון, היות שקיבלה הודעה מבית המשפט כי התיק הועבר להליך גישור. לאחר שלא קיבלה כל הודעה בעניין הגישור הניחה בתום לב כי לא יתקיים דיון כל עוד לא יתקיים הגישור ולא התייצבה לדיון. עוד נטען, לגופה של התביעה, כי המשיבות זכאיות לכל היותר להחזר של מחצית סכום הקופון שקנו וכי התנהלותה הייתה ללא דופי ואין מקום לפסוק למשיבות את שנפסק.

דיון והכרעה:

4.לאחר ששקלתי את טענות המבקשת ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובתן המשיבות, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד –1984.

5.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות נועדו אף למנוע את הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים על ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה [רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) וראו גם רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].

6.מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן, המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין. בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.

7.על כן, בחינת הבקשה שלפני תעשה בהתחשב בשני פרמטרים מרכזיים, האחד- כי המדובר בהליך של בקשת רשות ערעור על פס"ד של בית משפט לתביעות קטנות, והשני- כי פסק הדין של בית משפט קמא, ניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות.

בבוא בית המשפט לבחון פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, עליו להעמיד לנגד עיניו שני שיקולים. האחד, הסיבה להיעדרות; השני, סיכוי ההגנה, כאשר לצד שיקולים אלו יש לשקול אף את זכות הפניה לערכאות. בית המשפט העליון התייחס לאחרונה לסוגיה זו בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן, עמ' 7-8 (טרם פורסם, 22.5.2012):

"שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי...או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות ...במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול:

 "שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ ([פורסם בנבו], 10.8.2010), להלן: עניין מרגוליס).

לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו... ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי...".

8.לאחר בחינת מכלול השיקולים ונסיבות העניין דכאן, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וכי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, ואין מקום אף להתערב בהחלטתו בה דחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

9.המבקשת לא הצביעה על סיבה מוצדקת לאי התייצבות נציגה מטעמה לדיון, שכן קיבלה זימון כדין לדיון והייתה מודעת למועד קיומו. אף אם המבקשת קיבלה הודעה כי התיק מתאים להליך גישור, הרי סופו של דבר היא לא קיבלה הודעה על מועד הגישור והגישור לא התקיים. מכאן אין בידי לקבל את טענתה כי לא התייצבה לדיון מאחר שהניחה שלא יתקיים דיון ללא שהתנהל קודם לכן גישור. ברי כי מקום בו המבקשת קיבלה הזמנה לדיון, היה עליה להתייצב לדיון כל עוד לא קיבלה הודעה על ביטולו, כאשר במקרה זה אף המבקשת לא טוענת כי נאמר לה שלא להתייצב לדיון, אלא לדבריה, כך הניחה, וברי כי בכך לא די. זאת ועוד, מעיון בהזמנה לגישור שנשלחה למבקשת עולה שצוין שם מפורשות כי: "אם תבחר להפנות את עניינך לגישור, תתנהל ישיבת הגישור עוד טרם המועד שנקבע עבורך על ידי מזכירות בית המשפט לדיון בפני שופט, ובכל מקרה לא ייפגע מועד הדיון שנקבע לך בבית המשפט" (הדגשות שלי - י.ר.ל). מכאן שלא הייתה כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותה.

10. כמו כן, בחינת סיכויי ההגנה לגוף התביעה אינה מגלה סיכויי הגנה ממשיים. עיון בכתב ההגנה ובבקשת רשות הערעור מעלה, כי המבקשת אישרה שלא הייתה מעוניינת לאפשר למשיבות להמשיך ולנצל את השוברים שרכשו, ואף הציעה להן בשלב מסוים פיצוי כספי בשווי היחסי של הטיפולים שנותרו. המבקשת למעשה הודיעה למשיבות כי היא אינה מוכנה להמשיך לקיים את ההסכם, כאשר על פני הדברים, לא נראה כי הייתה הצדקה לאמור, תוך שהיא מפנה את מלוא האחריות לחברת "גרופר" אשר הנפיקה את השוברים באתר, כאשר החברה סיפקה למשיבות את השובר המקנה זכות ל-10 טיפולים אצל המבקשת, והמבקשת היא שהחליטה (לדבריה לאור התנהגות המשיבות), שלא להעניק להם יותר טיפולים.

עוד יוער כי נראה שניתן למבקשת יומה במובן מסוים, שכן עמדתה הובאה בפני בית המשפט בכתב ההגנה והוא לא קיבל את התביעה במלואה, למרות שהמבקשת לא התייצבה.